‘המלך בשדה’ כמו שנהוג להגיד בחודש אלול. המלך יורד לגן להשתעשע וללקוט שושנים. ה’ מחפש לו דירה בתחתונים, הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים, רחמנא ליבא בעי, הוא מחפש את הלב היהודי ההומה, המתפלל, המבקש, המתגעגע.

“קול דודי דופק פתחי לי תמתי
שערי ציון אשר אהבתי”

אבל אנחנו, הלב שלנו לרוב מכווץ, אנחנו מפחדים לתת למישהו להיכנס, קל וחומר כשמדובר במלך מלכי המלכים, בושה וחשש עוטפים את לבנו. והוא דופק על דלתות ליבנו ואומר לנשמה “פתחי לי תמתי שערי ציון” – ציון היא הליבה, המרכז, לב העניין, הלב שלנו, ירושלים של הנפש והאדם.

“בתי אל תפחדי כי עוד אזכרך
ומארץ רחוקה אקבץ פזורך”

והוא יודע טוב מאד שיש בנו פחד, שיש בנו רתיעה מהפתיחה הזו. אבל הוא מנחם את הנשמה, וכמו שכתוב בהפטרה שקראנו השבת: “אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך” – איפה שיש פחד יש פוטנציאל להתרחבות הלב. הוא אומר לנשמה – אני זוכר אותך, מכור מחצבתך העתיק, ממקור כל הנשמות, ואני יודע שעכשיו את בפיזור הנפש, אבל הפיזור הזה יבוא אל קיצו ואת עוד תתקבצי ותהיי אסופה להיות שלווה ביישוב הדעת.

“עוד אבנך ונבנית ביופיך והדרך
וגם אמנה את אחותי”

אני מבטיח לך – אומר הקב”ה לנשמה – אני אבנה אותך, אני אעזור לך לקום, ואת תראי שאחרי כן, את גם תוסיפי קומות מעצמך לבניין הזה. את תתפתחי ותפרחי להיות יפה ומהודרת, אצילית וזקופת קומה. “וגם אמנה” – אני מחזק אותך באמונה ומאמץ אותך לחיקי כמו הייתי משפחת אמנה עבורך. וכידוע לך בכל נשמה ונשמה יש ‘חלק אלוה ממעל ממש’, ועל-כן את כמו אחותי הקטנה, והנה בקרוב האיחוי קרב ובא.

– – – – – – – – – – – – – –

את הפיוט הנפלא הזה כתב ר’ חיים הכהן מחאלב במאה ה-16-17.
רוב תודות מעומקא דליבא ליגל הרוש הנפלא שהקליט את הפיוט הזה מתוך שירת הבקשות של יהודי מרוקו. מי שרוצה לשמוע את יגל מבצע את זה בנקיות ובפשטות נפלאה – שיקנה את הדיסק “אעירה שחר”. מומלץ!

להלן הטקסט המלא של הפיוט, והביצוע של יגל הרוש בלינק המצורף:

“דודי ירד לגנו לרעות בגנים
להשתעשע וללקוט שושנים

קול דודי דופק פתחי לי תמתי
שערי ציון אשר אהבתי

בתי אל תפחדי כי עוד אזכרך
ומארץ רחוקה אקבץ פזורך

עוד אבנך ונבנית ביופיך והדרך
וגם אמנה את אחותי”