בוקר אור וחנוכה שמח🔥

חשבתי לכתוב על עניין מסוים, ובהשגחה גמורה נתקלתי לראשונה בקטע אחר שקשור בקשר הדוק למה שלמדנו אתמול. דיברנו על מעשה מאורח ששואל את בעל הבית:
מֵאַיִן פַּרְנָסָתְךָ? וְהֵשִׁיב לוֹ אֵין לִי פַּרְנָסָה קְבוּעָה בְּבֵיתִי רַק מִחְיָתִי מִן הָעוֹלָם”.

נגענו בנקודה של הזנה פנימית, עד כמה אני מסוגל להיות בעצמאות רגשית, לא להיות תלותי באחרים, בפידבק שלהם, ביחס שלהם.
והנה כשחיפשתי את המקור לקטע של היום פשוט לגמרי “במקרה” נתקלתי בטקסט הנפלא הזה שהוא אחד לאחד מה שלמדנו:
וְזֶה פֵּרוּשׁ (תְּהִלִּים קמ”ו): “אֲהַלְּלָה ה’ בְּחַיָּי”, הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת. וְזֶה ‘בְּחַיָּי’, בְּחַיָּי דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁאֲנִי חַי מֵחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לְחִיּוּת שׁוּם אָדָם. כִּי ‘הַנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים’ (בֵּיצָה ל”ב:), הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים. אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, וַאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי, אֲזַי אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת כַּנַּ”ל, וְזֶהוּ: “אֲהַלְּלָה ה’ בְּחַיָּי” דַּיְקָא כַּנַּ”ל: וְזֶהוּ (שָׁם): ‘כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ’.
(ליקוטי מוהרן סו אות ג).

שנזכה לחיות חיים מלאים. חיים שהם שלנו.
חנוכה שמח🔥