יש זמנים שבהם נדמה שהמציאות מכה אותך בנוקאווט. שזהו, מזה כבר אי אפשר לקום. זמנים כאלה שסגר מתווסף לסגר, והאור לא נראה באופק, והמצב הכלכלי דוחק מיום ליום, ולא עושה רושם שהמשרה הנחשקת מתכוונת להידפק על דלתך בימים הקרובים. או כמו שרבי נתן כותב את זה:

“כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ וְלִפְעָמִים נְפִילָתוֹ וִירִידָתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי יֵשׁ שֶׁנּוֹפֵל לִמְקוֹמוֹת מְגֻנִּים מְאֹד שֶׁנִּקְרָאִים בְּחִינוֹת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וְנוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים וּמְגֻנִּים וְזָרִים מְאֹד וּלְבִלְבּוּלִים רַבִּים וְלִבּוֹ סְחַרְחַר, שֶׁהַקְּלִפָּה מְעַקֶּמֶת וּמְסַבֶּבֶת לִבּוֹ בְּעַקְמִימוּת וּלְבִלְבּוּלִים עֲצוּמִים.”

נפילות גורמות לעצבות, ועצבות גורמת לספיקות, וכך הלב שלנו מתערבב בסרט של עצמו ומתחיל להתבלבל ולהתעקם ולשכוח לגמרי את האמת והאמונה הפשוטים. רבי נתן נותן לנו תקווה עצומה להתחזק במקומות האלה שלכאורה – אין שם אלוקים בכלל כנגד כל הסיכויים:

אע”פ שֶׁבִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אעפ”כ גַּם שָׁם יֵשׁ תִּקְוָה גְּדוֹלָה ע”י שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ מִשָּׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִהְיֶה שׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ רָחוֹק בְּיוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, יִצְטַעֵר וְיִשְׁאַל וִיבַקֵּשׁ יוֹתֵר אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְעַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְגַּעְגֵּעַ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וּמִצְטַעֵר וְצוֹעֵק וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי זוֹכֶה לַעֲלוֹת לִבְחִינַת אַיֵּ”ה שֶׁהִיא הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה מְאֹד מְאֹד. (משיבת נפש ל’).

זהו לימוד מהפכני ונפלא. עצם זה שאני מבקש ומחפש ושואל – “איה?” (מזכיר לכם איזה שיר?) איפה אתה השם? על ידי השאלה בעצמה, אני כבר מעלה את עצמי למדרגה גבוהה שנקראת בעצמה אי”ה. לפעמים לא התשובות הן העניין, אלא דווקא השאלה והחיפוש.

שנזכה לעלות!