בוקר אור נשמות קדושות🔥

אתמול התיישבתי לקרוא תורה ב’ בליקוטי מוהרן תניינא (חלק שני). המשפטים הראשונים מדברים על התודה של חנוכה. חנוכה הוא חג שכולו הודיה (אומרים הלל שלם במשך שמונה ימים. דבר חריג לחגים). לאחר מכן רבינו מפליג כדרכו ומקביל את התודה להלכה. שימו לב לתיאור היפהפה הזה:
וּבִשְׁבִיל זֶה מְכֻנָּה הַתּוֹדָה בְּשֵׁם הֲלָכָה.

פה רבינו מצהיר הצהרה, ועכשיו הוא יסביר מה הקשר בין תודה להלכה.
כִּי תּוֹדָה מְבִיאִין כְּשֶׁיוֹצְאִין מִצָּרָה, כִּי כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עִקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב, כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי י”ד): “לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ” כִּי “הַלֵּב מֵבִין” (בְּרָכוֹת ס”א), וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר.

עד כאן תיאור די פשוט עם סימוכין מהתורה ומחז”ל. (רבינו מעגן את מהלכיו בפסוקים, אמרות חזל, ודברי קבלה. תמיד נשענים על המסורת).

וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה.
כְּמוֹ־כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה. וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב, וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדֹחַק גָּדוֹל.

דימוי יפהפה של רבינו. הלב הוא החכם שנותן עיצה בעת צרה. על כן, כולם באים אל החכם בעת צרה, בדיוק כמו שהדמים מתקבצים אל הלב כדי להינצל מהצרה.
כִּי לֹא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאֹד.

הצרה שבלב היא כפולה, כי הוא גם מרגיש את הצרה בעצמו, שהוא הרי הלב. אלא גם שכולם באים ומתקצבים עליו ומגבירים את הצרה עוד יותר.
וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם, הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו, וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם
וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ שְׁבִילֵי הַגּוּף.
תהלוכות הדמים – זה התיאור של החזרת הדמים לסדרם, הם חוזרים ללכת בתוך הגוף כבראשונה.

וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה, עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ”ל.

איזו התבוננות מרגשת ורגישה על הלב, ועל תהפוכותיו. הצרה, והיציאה ממנה, התודה שמתעוררת כשנגמרת הצרה, ומחדשת את הילוך הדמים שבלב.

שנזכה להודות תמיד, ולשים ❤️